[בתמונה: כתבת 'ידיעות אחרונות' מיום 31/8/16, בעקבות התבטאות המפכ"ל על עולי אתיופיה]
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]
ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.
* * *
כדי לקיים דיון ענייני בסוגיית שיטור היתר, יש להבין את משמעותה של משטרה במדינה דמוקרטית. משטרה היא ארגון ממשלי ציבורי שייעודו העיקרי הוא, להגן על האדם ולפעול למען איכות חייו. כאשר מנתחים הגדרה זאת, ניתן ללמוד, שהמשטרה היא של כלל הציבור וקיימת בשביל כלל אזרחיה והנמצאים בה, "המשטרה היא הציבור והציבור הוא המשטרה". ארגון המשטרה צריך לעשות הכל על מנת להגן על כלל הציבור ולפעול למען איכות חיו, כאשר מן הידועות, שפשיעה ועבריינות פוגעות באיכות החיים.
איך מגיעים ומכוונים לייעוד זה? דרך הפונקציות השונות שמבצעת מערכת אכיפת החוק. תפקידיה של המשטרה מוגדרים בחוק: שמירת הסדר הציבורי, שמירת שלום הציבור, התמודדות מול תופעות פשיעה ועבריינות, מתן שירות איכותי וכדומה. פעולות אלה הן פעולות שלטוניות, ולא בכדי, המונחים 'משטרה' ו'משטר' הנם בעלי אותו שורש לשוני (אבל, זה כבר נושא למאמר אחר...).
פונקציות אלו חייבות לעמוד במבחן של השמירה על זכויות האדם והאזרח. זהו תחום מובנה בתפיסת התפקיד של המשטרה. כלומר, יש חשיבות רבה יש להיבט הערכי בעבודת המשטרה.
תפקידיה המורכבים של המשטרה, והסמכויות המוקנות לה בחוק, מייצרים קונפליקטים, אשר לעתים מאתגרים האיזונים השונים. למשל, את זכות ההפגנה מול חופש הביטוי. שיטור חכם צריך להפעיל תבונה בהקפדה על האיזונים הללו, בתוך המתח המובנה בין ייעוד המשטרה, תפקידיה ופעולותיה במדינה דמוקרטית.
המרקם החברתי של מדינות הגירה (וישראל בתוכן) מורכב מקהילות שונות, שמרביתם היגרו מארצות אחרות. מכאן, מגיע המושג רב תרבותיות (Multicultural). ארגון המשטרה במדינות השונות, כמו גם בישראל מחויב לאמץ דפוסי פעולה ייחודיים על מנת לפעול בהתאם לייעודו מול כלל הציבור והקהילות השונות המרכיבות אותו. הנחת היסוד הבסיסית היא שמשטרה אינה יכולה לתפקד ללא קבלת לגיטימציה ואמון ממרבית אזרחיה ותושביה. כאשר, מתפתח ניכור, בין המשטרה לבין חלק מהקהילות המרכיבות אותה - מגיעים למצבי משבר: נוצרים סטריאוטיפים, דעות קדומות, השוטרים עושים דיכוטומיה של "הם" ו"אנחנו". הם: הרעים, פורעי החוק, העבריינים; ואנחנו: הטובים, שומרי הסדר הציבורי בפני קבוצות מיעוט אלו. תפיסה שלילית זאת בקרב שוטרים מייצרת אפליה בהתנהגותם בין אוכלוסיות שונות.
על מנת להתמודד עם תופעה זו, יש מדינות, כמו קנדה למשל, שביצעו שינוי חוקתי, והגדירו את המדינה כ'רב תרבותית'. בהתאמה, השכילו משטרות רבות בעולם להבין, שעליהן לשנות את תפיסתן בהתאמה, מתפיסה סמי-צבאית, לתפיסה אחרת, שונה, של משטרה המשרתת את כלל הציבור, ומשתפת פעולה עם כלל הקהילות במדינה. מילת המפתח היא 'אחריותיות משטרתית' (Accountability), משמע, מתן דין וחשבון מתוך תחושת אחריות. כך למשל, הגדירה משטרת קנדה את ייעודה בהתאם, כמספקת שירות משטרתי מיטבי, לכל חלקי החברה המגוונת בקנדה.
מכאן מגיעים, שני המונחים המקובלים בתחום המשטרה, 'שיטור יתר' ו'שיטור חסר'.
ב- 'שיטור יתר', שוטרים אוחזים בעמדות גזעניות. השוטר מכוון לכך על ידי מפקדיו, לעתים בצורה מרומזת ועקיפה. הוא מתמקד בקבוצות המיעוט האתניות הללו. בדרך כלל קבוצות אלו גם חלשות מבחינה סוציו אקונומית, ולכן, קל יותר לפעול מולם (זה כמובן גם מזין את הסטטיסטיקה הפלילית של פעילות משטרתית).
תופעות אלו מוכרות מאד בארצות הברית. אירוע מפורסם התרחש בשנת 1992 בעיר לוס אנג'לס, כשהמשטרה מצאה עצמה חסרת אונים מול מהומות בעקבות הריגתו של אזרח אפרו אמריקאי בשם רודני קינג, על ידי שוטרים. במהומות נהרגו כ- 50 אזרחים והיה צורך לערב את הצבא והמשמר הלאומי.
לעומת זאת 'שיטור חסר' מתקיים, כאשר המשטרה זונחת אזורים מסוימים והופכת אותם לשטח הפקר (No Man's Land). היא לא נכנסת אליהם בשגרה, ומאפשרת לתופעות פשיעה לצמוח בהן. למשל, בצרפת היו שכונות של מהגרים שהמשטרה לא נכנסה אליהם, אלא עם כוחות מתוגברים מאוד, ורק במצבי חירום ומשבר.
סרטון היו-טיוב שלמטה ממחיש את התנהגות במהגרים, ברבעים שלהם בפריז כלפי המשטרה:
ואצלנו בישראל:
אוכלוסיית המדינה מונה כ 8.5 מיליון תושבים, בתוכם 1.8 מיליון ערבים וכ- 150 אלף עולים מאתיופיה (50 אלף מתוכם 'צברים' שנולדו בארץ). עלייה גדולה נוספת עלתה ממדינות חבר העמים לשעבר, שאליה לא נתייחס במאמר זה.
חשוב, להדגיש, שמרבית התופעות שאנו עדים להם, בין המשטרה לבין אוכלוסיות המיעוטים, מקורם בכשל מערכתי רב שנים של הממשל המרכזי, שיצר אפליה, חוסר שוויון ומעמד נחות של אוכלוסיות אלו בכלל התחומים: הפוליטי, הבריאותי, בחינוך, בתשתיות ועוד..
יחסי המשטרה עם המיעוט הערבי בישראל ידעו עליות ומורדות. בדרך כלל מתאפיינים היחסים במתח מובנה וברמת אמון נמוכה. פעילות המשטרה מול מגזר זה הייתה בדואליות בין 'שיטור יתר' ל'שיטור חסר'. משמע, 'שיטור חסר' בשגרה, ותגובת יתר באירועים מסוגים שונים שבהם מעורבים ערבים.
נקודת השבר הייתה במסגרת אירועי אוקטובר 2000. 'ועדת אור' - שהוקמה בהחלטת ממשלה לאחר האירועים הקשים - תארה בצורה מאד מפורטת את התפתחות המארג הרגיש בין המיעוט הערבי לבין הממשל והאוכלוסייה היהודית שתרמה לאירועים.
הועדה קיבלה החלטות קשות על אחריות בעלי תפקידים שונים, כולל כמובן אנשי משטרה, במהלך האירועים. פרק חשוב בדו"ח הועדה ממליץ על המלצות אופרטיביות על מנת שמקרה דומה לא ישנה. בנימה אישית, הייתי שותף לתהליך פעילות הועדה בבית המשפט העליון ולאחר מכן במסגרת תפקידי, על יישום חלק מההמלצות כמו פריסת מרכזי שיטור קהילתיים במגזר הערבי שהוביל המפכ"ל דאז שלמה אהרונישקי.
כתבנו בעבר, שאחת הבעיות המרכזיות של משטרת ישראל היא, שאינה ארגון לומד: 7 שנים לאחר אירועי אוקטובר 2000 , ב- 30 אוקטובר 2007, על רקע של הקמת אנטנה סולארית ביישוב פקיעין בצפון, הסתבך המחוז הצפוני של המשטרה בעימות קשה עם המגזר הערבי, עשרות שוטרים ואזרחים נפצעים בעימותים קשים כולל שוטרת שהוחזקה כמה שעות כבת ערובה. זו התפיסה המשטרתית של הפעלת כוח ואכיפת החוק בכל מחיר... מה שיכלו לפתור שני שוטרים קהילתיים, בוצע בצורה רעה על ידי אלפי שוטרים. למה? בגלל אנטנה סלולארית? ביקורת קשה נמתחה על הפיקוד המשטרתי בוועדה שבחנה את האירועים, ונשאלה השאלה, למה לא הופקו הלקחים מאירועי אוקטובר 2000?
הזכרנו בתחילת המאמר מהו הייעוד של ארגון משטרה במדינה דמוקרטית. השר לביטחון הפנים ארדן, ומפכ"ל המשטרה אלשייך הקימו מנהלת בראשות ניצב חכרוש, שהוא ערבי מוסלמי (טוב לאליבי...), ופרסו תחנות משטרה עם למעלה מ- 1000 שוטרים, לצורך תגבור האכיפה במגזר הערבי !!!! לא מתן שירותי משטרה, לא יצירת שיוויוניות, לא העלאת אמון הציבור הערבי, אלא הגברת האכיפה. זה מזכיר את ההחלטה לשנות את מודל "השיטור העירוני" שנקבע בתקופת השר הקודם אהרונוביץ, למה שמכונה: יחידת אכיפה עירונית. תפקיד היחידה המשותפת הזאת לעסוק במניעה ובעבירות הפוגעות באיכות חיים. אז, למה אכיפה???
השר והמפכ"ל אינם מחוברים למהות ולייעוד של ארגון המשטרה. עוד לפני שהמודל הזה יוצא לדרכו וממומש, אנא עשו הערכת מצב מחודשת לגבי הגדרת הייעוד שממנה נגזרים התפקידים. אחרת הכתובת מרוחה על הקיר באותיות קידוש לבנה: הכשל הבא בין המשטרה למגזר הערבי בוא יבוא.
[התמונה מתוך ארכיון משטרת ישראל]
ומכאן, לעדה האתיופית. לשם גילוי נאות , שירתתי תקופה מסוימת באתיופיה כנציג המדינה ולמדתי להכיר מקרוב את האוכלוסייה הנהדרת הזאת. גם כיום באקדמיה יש לי את הזכות ללמד סטודנטים וסטודנטיות מהעדה שחלקם משרתים במערכת אכיפת החוק: אינטליגנטים חרוצים ומנומסים.
הנתונים הסטטיסטים מדברים בעד עצמם מבלי צורך לפרשם: מספיק לראות את 40% מהדיירים בכלא "אופק" לנוער עבריין שמאוכלס ביוצאי אתיופיה. יש טענה, כי זה מה שבתי המשפט החליטו, ואומר חד משמעית לא.. מי שמתחיל את הליך אכיפת החוק ומשמש כ "שומר הסף" של המערכת הפלילית זאת המשטרה. משטרת ישראל פועלת בשיטור יתר כנגד אוכלוסיית מיעוט קטנה זאת.
מפכ"ל המשטרה, פגוש את השוטרים שמשרתים בתחנות בהם יש אוכלוסייה אתיופית ושמע את התבטאויותיהם. ומה עושה המשטרה בתגובה? מקיימת סדנאות ספורדיות בהובלת מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) ובעזרת גופים חיצוניים. אבל, תהליכי שינוי אינם מובלים על ידי פסיכולוגים אלא על ידי מפקדים! כל דבר אחר הוא מצג שווא, של שינוי לכאורה.
אדונים נכבדים השר לביטחון הפנים ומפכ"ל המשטרה, מוטב לכם לחשב מסלול מחדש. אחרת, המשבר הבא ביחסי משטרה וקהילות המיעוט יגיע בקול נפץ אדיר... וחבל שכך!
