[בתמונה: יהושע, בתחריט עץ של אפרים משה ליליין; התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת פינחס בספר במדבר מסיים משה את תקופת כהונתו, והאל המקראי בוחר בדמות מפתיעה - יהושע - לעמוד בראש הנהגת העם במקומו של משה הוותיק. בנוהג של העולם, אין ציפייה בשלטון תיאוקרטי לתהיות או פקפוק בדבר בחירה זו של האל, אולם, מדברי הפסוקים במקרא בפרשה האמורה עולה תמונה אחרת.

בשעה שהאל מזכיר למשה כי ימיו על פני האדמה ספורים, ומאיץ בו לעלות אל מקום גבוה ולראות את ארץ כנען מרחוק, היות ורק מחליפו בשלטון ינהיג את העם לכניסה אליה, או אז מרשה משה לעצמו לפנות אל האל בבקשה אודות מחליפו העתידי:

"יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  יג וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  יד כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן.  טו וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה" (במדבר, פרק כ"ז, פסוקים י"ב – י"ז).

[בתמונה: משה (1978-1977), מיכאל סגן-כהן, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Michael Sgan-Cohen (מיכאל סגן-כהן) - Ktavim. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מה כוונתו של משה? פשט הפסוקים אומר כי משה דואג לכך שמחליפו יהיה בעל כושר מנהיגות מוכח, היות ומדובר בעם שקשה להנהיגו. אולם, אם מתבוננים שוב על דבריו אלה של משה ניתן להבחין בנימה של בקשה אישית שלו מהאל. משה לא רק מבקש כאן כי המנהיג שיבחר יהיה ראוי, הרי אין לצפות מהאל שהבחירה תהיה שגויה. יתכן כי משה מבקש כאן כי ההנהגה תעבור לבניו אחריו, ולא תינתן למנהיג חיצוני. המדרש אומר זאת באופן מפורש באופן הבא:

"וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה – כל מי שמבקש צרכי ציבור כאילו בא בזרוע. יפקוד ה' – מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלופחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות, בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה: נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד – בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל" (מדרש במדבר רבה פרק כ"א, יד). 

כלומר, משה רואה כי בקשת בנות צלופחד לרשת  את נחלת אביהן מקבלת אישור של האל. אם אלה פני הדברים, מדוע שהוא לא ידרוש דבר דומה לבניו? על כך עונה לו האל על פי המדרש כי בניו אינם ראויים לרשת אותו  בהנהגת העם בהיותם חסרי כישורים לכך.

[בתמונה: בנות צלופחד עומדות לפני משה. איור מאת צ'ארלס פוסטר. תמונות התנ"ך משנת 1897. התמונה היא נחלת הכלל]

אם נרצה להיזכר מיהם בניו של משה, נתקשה מאוד לעשות זאת, כי הם מאוזכרים במקרא מעט מאוד פעמים, ובעצם נעלמים מהעין הציבורית, לאחר חזרתו של משה מארצו של כהן מדין יתרו למצרים, קודם יציאת בני ישראל משם; ובביקורו של יתרו אצל משה חותנו, לאחר הניצחון של ישראל על עמלק. ההתעלמות של המקרא מהם אומרת דרשני, ויתכן מאוד שהם לא מוזכרים, דווקא בגלל הסיבה שהם אינם ממשיכים את דרך אביהם, לא בכישורי ההנהגה שלהם, ולא בשקידה הלימודית שלהם.

לכן, המנהיג החדש שנבחר הוא יהושע משבט אפרים. מדוע דווקא הוא? האם אין בנמצא מנהיגים טובים מתוך שבט לוי? ומה הם כישוריו הבולטים של יהושע, פרט להיותו משרת משה על פי המקרא והמדרש? האם "משרת" מוכשר בעבודתו זו להיות מנהיג של אומה?

בבחירת יהושע מובע מסר חשוב בשבח ההתמדה. יהושע מלווה את משה לכל מקום ולומד ממנו את רזי ההנהגה. אך מסתבר, שיהושע בן נון היה לא רק שוליה של משה, אלא גם מצביא. לכן משה בוחר דווקא בו לעמוד בראש הצבא של בני ישראל היוצא להילחם בעמלק:

"ח וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי.  י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.  יא וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.  יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.  יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב". (שמות, פרק י"ז, פסוקים ט-י"ג).

מסר חשוב נוסף בבחירת יהושע מצוי במישור ההיסטורי-חברתי. יהושע כאמור הוא בן שבט אפרים. בתקופת המדבר הייתה ההנהגה מסורה בידי שבט לוי. לאחר מכן, בתקופת המלוכה היה עיקר ההנהגה בידי שבט יהודה. ולמרות כל זאת, למנהיג אחַר משה נבחר איש שבט אפרים, השבט הדומיננטי שהתחרה עם שבט יהודה על הנהגת העם. העובדה, שגם שבט אפרים זוכה להוביל את העם בתקופה מסוימת, חשובה להרגשת השותפות של חלקי העם השונים ולמניעת תחושת עליונות של שבט לוי או שבט יהודה לאחר מכן.

היבט חשוב נוסף בבחירת יהושע למנהיג העם הוא ההיבט החוקתי. מה היה מעמדו של יהושע? האם קיבל את כל סמכויותיו של משה?  לפי דברי הכתוב נצרך יהושע לעזרתו של הכוהן הגדול, כי רק זה האחרון יוכל לתת לו את דבר הנבואה שהיו באורים והתומים כפי שהאל אומר בהמשך הדברים (אורים ותומים = פריטים מסוימים שהונחו בדרך קבע בתוך החושן שלבש הכהן הגדול על חזהו, ונועדו לקבלת מסרים מאלוהים בתשובה לשאלות. אופיים של פריטים אלו ומנגנון קבלת המסרים אינם מפורשים במקרא): "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'" (במדבר, פרק כ"ז, פסוק כ"א).

כלומר יהושע המנהיג החדש, הונחה ללכת לכהן הגדול לקבלת ייעוץ, באמצעות האורים ותומים, כאשר היה חפץ לדעת את רצון האל על מעשיו. עובדה זו עומדת בניגוד גמור למשה, שלפי המקרא, שמע את דבר האל בכל עת שלבו היה חפץ בכך.

בכך בעצם יש כאן מהפכה זוטא של הפרדת רשויות. אמנם יש כאן יש בכך פיחות מסוים בהיקף סמכויותיו של מנהיג העם החדש, אולם גם ביזור סמכויותיו של השלטון. בחירת יהושע מסמנת את הקו החדש - מניעת ריכוז כל הסמכויות בידי רשות שלטונית אחת כמפתח לשמירה על האופי והחוסן של השלטון והעם.

אחרית דבר

משה חשב לתומו כי לאחר לכתו בניו ירשו אותו בהנהגת העם. אולם מה רבה הייתה הפתעתו כי אדם משבט אחר נבחר למשרה הרמה. בכך מאותת המקרא, כי הנהגת העם אינה מטבע העובר לסוחר, ומי שניבחר הוא מי שהוכיח בכל תקופות חייו את התמדתו, מוסריותו וכישוריו הרוחניים והצבאיים כאחד.

בנוסף, בחירת יהושע מסמנת תקופה חדשה בעם ישראל, בה המנהיג והכוהן הגדול אינם בני אותו שבט, והאחד זקוק לשני כך, שיש ביזור סמכויות ברור בין ההנהגה לבין המשמשים בקודש. כאז כן עתה, זהו מבנה שלטוני ראוי להיות, גם בימינו אלה.

[הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן]

מקורות

• פריש, ע. סיפור מינוי יהושע ליורש משה – חזרות מתגוונות, משמעויות והֶקשרים, בר אילן, פרשת פינחס, תשע"ו, מספר 1179.
• עסיס, א. ממשה ליהושע ומנס לטבע: עיון ספרותי בפרקי הכיבוש בספר יהושע, ירושלים, הוצאת מאגנס, תשס"ה.
• שביט, י. משפחתו האובדת של משה, עיתון הארץ, 25.03.2013.