[הכרזה: 'ייצור ידע']

[לקובץ המאמרים על שקרים, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 1 באפריל 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

אחד באפריל, חג השקר העולמי (אשר מקורו ההיסטורי לוט בערפל),הינו הזדמנות נאותה לרענן את הזיכרון בדבר ההתייחסות לדבר שקר במקרא ומפרשיו.

במקרא יש התייחסות חדה וברורה ביחס לדיבור של אמת מול דיבור של שקר כדלקמן: מדבר שקר תרחק (שמות פרק כ"ג, פסוק ז).  לכאורה הנחייה ברורה שיש לאמצה בכל דבר ועניין. אולם אם אנו מעיינים במספר מקומות נוספים במקרא, אנו למדים שהמדובר בהנחיה שלא מיושמת תמיד הלכה למעשה.

כאשר אברהם יורד מצרימה עם שרה, הוא פונה אליה ואומר לה כך: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את, והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו. אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך" (בראשית פרק  יא, פסוקים י"ב-י"ג). זאת ועוד. כאשר אברהם מגיע אל מלך גרר, הוא מציג את שרה שוב כאחותו ולא כאשתו (שמות, פרק כ, פסוק ב).

אין פלא כי בנו יצחק נוהג בטקטיקה דומה. כאשר הוא מגיע עם אשתו למלך פלשתים הוא אומר פזמון מוכר: "ויאמר אחותי היא, כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא (שמות, פרק  כ"ו, פסוק ז').

מסכת אמירת השקר ממשיכה גם ביעקב. כאשר יצחק רוצה לברך את עשיו נכנס יעקב לאביו ליצחק, שהיה באותה את עיוור לחלוטין. כאשר יעקב נשאל לזהותו, הוא עונה באופן הבא:" אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דיברת אלי... ויאמר אתה זה בני עשו? ויאמר א נ י (שמות פרק כ"ז, י"ט, פסוקים  ו-כד).

מפרשי המקרא היו נבוכים בגין אותם אמירות בעיתיות, ונחלקו כיצד להסבירם:

רמב"ן (ר' משה בן נחמן, ספרד, 1194 – 1270), נקט בקו ביקורתי כלפי התופעה ואמר כי מעשהו של אברהם הוא מעשה שלא יעשה:" ודע כי אברהם אבינו, חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו... (בראשית, פרק י"ב ,פסוק י). מכלל דבריו אנו למדים שהתופעה המתמשכת של אי אמירת אמת הינה תופעה שלילית בעיניו.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי [like caramel!] לאתר flickr]

לעומתו, רד"ק ( רבי דוד בן יוסף קמחי, 1160 – 1235, צרפת), מנסה ללמד סנגוריה על אבות האומה ומסביר את מעשיהם באופן הבא: "יש תמהים: איך יעקב, שהיה צדיק וירא אלוהים, דיבר שקר? ואין זאת תימה, כי יעקב היה יודע כי הוא ראוי לברכה יותר מאחיו ורוח הנבואה שתשרה על יצחק לברכו, יתעשת אלוהים יותר לברכתו מאשר לברכת אחיו כי הוא רצוי לאל יותר ממנו, וחילוף הדברים [כלומר, השקר] במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק... וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם 'אחותי היא' ולא נקראו בעבור זה דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו. וכן יעקב לקבל ברכת אביו, ואם 'שינה דברו', לא היה בעבור זה דובר שקר(פירוש רד"ק ,בראשית פרק  כ"ז, פסוק  י"ט). כלומר, עמדתו היא כי אמירת דבר שאינו נכון, בגלל צורך ראוי, אינו הופך את אומרם לדובר שקר.

במקרא מצויה גם עמדה אחרת, המצדדת באופן עקיף באי אמירת אמת. המדובר בבני יעקב, אשר ממציאים ציווי שיעקב אביהם ציווה, לאחר מותו :" טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.  טז וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר.  יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו".

כמובן שהציווי שהאחים מדברים אליו, לא היה ולא נברא, ואחי יוסף המציאו אותו בגלל החשש שיוסף יתנכל להם לאחר מות אבי המשפחה.

חז"ל למדו ממקור זה, שהמקרא מצדד באופן נורמטיבי באי אמירת אמת כאשר הדבר נחוץ והכרחי: "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון, מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר: 'אביך ציווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא... לפשע עבדי אלוהי אביך' (בבלי, יבמות, דף  ס"ה ע"ב).

ובאותו עניין, התלמוד מביא במקום אחר את המחלוקת המפורסמת בין בית הלל לבית שמאי בעניין שמחת חתן וכלה כדלקמן: "כיצד מרקדין לפני כלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה, אמרו בית שמאי לבית הלל, לדבריכם הרי שהייתה חיגרת או סומא, אומרין לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק, אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בפניו או יגננו בפניו, הוי אומר ישבחנו בפניו, לפיכך בית הלל אומרים תהא דעת אדם מעורבת עם הבריות (מסכת כלה , פרק ט', הלכה א').

כלומר בית שמאי סוברים שאסור לומר על כלה חיגרת או סומא שהיא יפה או בלשונם - נאה וחסודה. לדעתם, האיסור של  מ"דבר שקר תרחק", מתייחס לכל אדם ותקף בכול מצב. יתרה מכך. בית שמאי חולקים גם על העיקרון הנזכר, ולפיו מותר לשנות מפני השלום, אחרת במקרה דנן הם היו מתירים לומר על כלת השמחה דברי שבח למרות שהמציאות נראית שונה בתכלית.

בפסיקה ההלכתית אין הסכמה בנושא. הרמב"ם (הלכות גזלה ואבידה, פרק  י"ד, הלכה י"ג) פסק שמותר לשנות מפני השלום אך אינו מציין כי המדובר במצווה. כלומר דעתו האישית אינה נוחה מכך. בניגוד לדעתו זו, ישנם  פוסקים אחרים החושבים כי שינוי דברים הוא מצווה כאשר הדבר נחוץ ( למשל - יצחק אלפסי, ספרד, המאה ה- 11, רבנו אשר, אשכנז-ספרד, המאה ה- 14).

ומה בדבר הליך משפטי? האם בו ניתן לומר חצאי אמיתות, או לשנות מציאות מפני דרכי שלום? כאן עמדת חז"ל ושאר הפוסקים ברורה. הדבר אסור בתכלית האיסור בכל צורה ועניין. וכך אומר מקור תלמודי ידוע: "אמר רבי אליעזר בן שמלאי בשם ריש לקיש: מהו שכתוב 'כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעוון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עוולה תהגה ?  כי כפיכם נגאלו בדם - אלו הדיינין; ואצבעותיכם בעוון - אלו סופרי הדיינין; שפתותיכם דברו שקר - אלו עורכי הדיינין; לשונכם עוולה תהגה - אלו בעלי דינין (בבלי, שבת, דף קלט ע"א).

כלומר לפי מקור זה, ועוד רבים הדומים לו הפזורים במשנת חז"ל ובפסיקה ההלכתית, הרי שיש תביעה חד משמעית מהעוסקים בעולם המשפט והבאים בשעריו נאמנות יתירה לערך האמת. בעולם המשפט, אין כל היתר לשנות ולו גם משום דרכי שלום דבר וחצי דבר.

ניתן גם להסביר את החילוק בין עולם המשפט לבין דיבור בין אדם לחברו באופן נוסף. שינוי קל של האמת, בין אנשים כאשר יש צורך מיוחד בכך, אינו מביא כאוס משפטי או חברתי. נהפוך הוא. לעיתים דווקא אמירת כל האמת יכולה להביא לכאוס בתוך התא המשפחתי או הקהילתי (ראה מחלוקת בית הלל ושמאי בדבר שמחת חתן וכלה לעיל).

ברם, כאשר מדובר בהליך משפטי, לא ניתן לשנות את האמת מכל סיבה שהיא, וגם מהטעם של דרכי שלום. כל שינוי קל של המציאות ושל האמת, יביא  בהכרח לכאוס משפטי, ויגרום לעיוות עולם המשפט עד לקריסתו המוחלטת.

[לקובץ המאמרים על שקרים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• כהן, א. עולם השקר: היבטים פסיכולוגיים ופילוסופיים, אישיים וחברתיים, פוליטיים ומשפטיים, ספרותיים ואמנותיים, ‫ חיפה , אמציה, 1999.
• לסלי, א. שקרנים מלידה - מדוע איננו יכולים לחיות בלי לשקר, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014.