המאבק האלים הנוכחי עם הפלסטינים יכול היה להיות שעתו הגדולה של המשמר האזרחי כארגון מתנדבים לאומי, ושל משטרת ישראל כאכסניה הגדולה ביותר של מתנדבים בישראל. לצערי, הוא לא!
אבהיר: אין כוונתי למסירות המתנדבים ולשעות הרבות שהשקיעו במהלך העימות הנוכחי, כמו בכל עת אחרת. כוונתי לארגון ולהבנתו - או לחוסר הבנתו - את תפיסת התפקיד שלו!
תארו לעצמכם שלמשטרת ישראל היה חיל מילואים של מאה וחמישים אזרחים מטובי בוגרי היחידות הקרביות, שברגע של מבחן יכול לעבור במהירות הכשרת רענון, ולקבל אקדחים לנשיאה אישית, עד יעבור זעם. כשעוברת התקופה הקשה, ניתן לזמנם, לאסוף את הנשק, לטפל בו ולאפסן אותו עד המבחן הבא.
המתנדבים הללו לא חייבים בפעילות שגרתית, אם אינם חפצים בכך. רק בתרגיל אחד של קריאה - בדומה לתרגילי הגיוס הצה"ליים - המסתיים במטווח רענון בירי באקדח.
תקופת הפיגועים הגדולים בשנות השבעים של המאה הקודמת - כמו אסון מעלות ודומיו - יצרו מצב דומה למצב השורר עתה ברחובות ישראל. הציבור נתקף בדחף עז להשיג נשק. נוצרו התארגנויות עצמאיות של אזרחים מחזיקי נשק שהתארגנו לפטרל ברחובות ולשמור על שכונותיהם. היה צורך דחוף בגורם ממלכתי שימסד את ההתארגנויות הללו ויפקח עליהם. חלוקת הנשק הייתה במסגרת משטרתית לכאורה, ובפיקוח משטרתי.
הצורך הזה קיים גם עכשיו. הוא מתעורר פעם בעשור. אבל, כדי לענות עליו צריך להבין את המהות ולהתכונן מראש. המשטרה צריכה בשגרה מספר מועט יחסית של מתנדבים, ובחירום, מספר גדול מאוד למטרות ספציפיות. ארגון שמבין את ייעודו חייב לבנות את עצמו באופן היברידית, תוך הסתגלות למצבים משתנים.
אבל בביורוקרטיה שעלתה על גדותיה, הפרוצדורה קודמת למהות! הקריטריונים שיצרה הביורוקרטיה למשמר האזרחי רוקנו את המהות הזו מתוכן, ולא אפשרו ראיה רחבה של הצורך והיכולת לתת לו מענה.
כיוון ש"אין ארוחות חינם", היה לכך מחיר: חוסר התאמה לאתגרים לאומיים משמעותיים!
המשמר האזרחי - כמו משטרת ישראל כולה - טבע בים של ביורוקרטיה, פרוצדורות ונהלים. המדדים הביורוקרטיים שנקבעו לארגון טשטשו את המהות. התוצאה: ראיית מיקרו של ייעוד המשא"ז; הקטנתו לממדים "קומפקטיים" למשטרה (בימיו ה"גדולים" מנה המשא"ז כמאה אלף מתנדבים. עם הזמן צומצם המספר לכחמישים אלף, ואחר כך הצטמצם לכשלושים).
כך, את מקום הנוכחות הממוסדת, המפוקחת וה"בוגרת" ברחובות תפסו התארגנויות ספורדיות של ההמון, שיוצרת את ההתלהמות הנוכחית ברחובותינו בכל מקרה של חשד למפגע.
מקורות והעשרה
- יפה מושקוביץ (2007), התקת מטרות במשמר האזרחי והפיכתו לחלק ממערך המשטר, משטרה וחברה.
- ישראל טל (2010). האם יש צורך באגף שיטור במשטרת ישראל?
- יחזקאלי פנחס, שלו אורית (1995), המשמר האזרחי לאן?, מראות המשטרה, גיליון 150 מרץ-אפריל 1995, עמ' 29-28.
- יחזקאלי פנחס, רפורמה במשמר האזרחי, מראות המשטרה, גיליון 183, יוני-יולי 2001, עמ' 29-28, 47.
יוסי שוורץ כתב:
לא פעם מתקבל הרושם שיש גורמים במשטרה הרואים הכל תופעת ההתנדבות סוג של מטרד.
כמובן שיש ויש, אבל מבחינה ארגונית אתה צודק לגמרי: מאז הקמתו היה המשא"ז נטע זר שהמשטרה ראתה בו אויב וחמדה את נכסיו.
המקומות העיקריים שממצים מהמתנדבים את הפוטנציאל שלהם הם אלה שהוקמו מתוך צורך ורצון: היחידות המיוחדות הארציות (חילוץ למשל); אגף התנועה ומשמר הגבול…
תפיסת תפקיד כבר אמרנו?
אגב, צדק היסטורי: משטרת ישראל הענישה בכך את עצמה: היא גנבה במחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת את הסגל המצוין שהיה למשא"ז, ודחפה לשם אנשים שקידומם נעצר. כך סתמה לאורך שנים את יכולתה לקבל כוח אדם רענן ושונה, מה שהביא – בין היתר – לסטגנציה בפיקוד הארגון שקיימת היום…
שלמה גל כתב:
פיני – זו האמת במערומיה.
תפיסה שגויה מהיסוד.
ראשית כל אינני מאמין ל"תרגילים תקופים" שמועברים ע"י משטרה. לרוב מדובר ב"לצאת ידי חיבה" ולא יותר מזה. מה תהיה תדירות האימונים? פעם בחודש? פעם בשנה? ואם באותו יום אותו חבר ב"יחידת אקדוחנים" בחו"ל, בעבודה, באילת? יחכה עד לאימון הבא?
נוסף על כך: אקדח הוא נשק לא עוצמתי וכל הייתרון בו שניתן לשאת אותו כל יום בצורה מוסלקת. אם כבר להקים יחידת כוננים אז למה לא עם רובים?
אקדח דורש אימון תדיר. למשל, אני מתאמן לפחות פעם בשבוע בירי מעשי או ירי אולימפי ויש עוד הרבה מאד מה לשפר. אין טעם לתת אקדח למס' ימים או יום אחד ולקחת אותו לכמה חודשים.
פרט לכך כבר היה ניסיון המר עם יחידת צלפים. הכוונה ל"מר" היא לאותם צלפים מאומנים, רובם בוגרי יחידות עילית שיום אחד המשטרה החליטה שאין בהם צורך, החרימה נשק ופיזרה את היחידה. אני מכיר לא מעט חבר'ה מהיחידה שכעת יהיה מאד קשה לשכנעם להתגייס שוב אחרי עלבון שספגו, שלא לדבר על הפסד כספי כי כל אחד השקיע בנשקו סכום לא מבוטל על שיפורים.
הפתרון פשוט וידוע: חימוש מסיבי של אזרחים שומרי חוק ועידוד האימונים. ראש האינטרפול כבר אמר שמענה הטוב למפגע בודד הוא אזרח חמוש. בארצינו נשק אזרחי עבר דיכוי עמוק בעשור האחרון והקטין מס' רישיונות נשק ב35%. נסגרו מטווחים, מי כעת זוכר מהי גדנ"ע? ופשע? נותר בעינו. גם כבר הוכח מעל ומעבר לכל ספק שעליה במס' אזרחים שומרי חוק חמושים לא מביאה לעליה בפשע אלים.
כעת אנו אוכלים מה שבישלנו. ראה דוגמאות פיגועים בראשון, ברעננה מקומות בהם אין הרבה אזרחים חמושים וכמות הנפגעים הייתה גבוהה יותר.
אז אולי הגיע זמן להודות בטעות ולהשתדל לתקן אותה? שוויץ לא נהיה (רק לשם השוואה: עם אותה אוכלוסיה בשוויץ פועלים כ3000, כן כה שלושת אלפים!!! מועדוני ירי, אצלינו פחות מ30, שם זה ספורט עממי עם מעל 200 אלף משתתפים בתחרות שנתית הגדולה ואצלינו "נשק זה רע". על טיב שכנינו ושכניהם של שוויץ אין על מה לדבר.), אך לפחות לתקן את טעויות שמסכנות אותנו אולי נכשיל? או שאני אופטימי מדי?
הכותב חבר ועד של עמותה לקידום תרבות הנשק בישראל,
יריב לומברוזו כתב:
נוהל רגיל משטרת ישראל יודעת לפספס הזדמנויות…
מוטי קליינמן כתב:
ו בעייתו של משרד הפנים, פיני. מפקדים במשא"ז אינם אמורים ואינם יכולים לבצע את תפקידו של משה"פ. זאת ועוד: מתנדבים הגיעו בגלל האקדח, נגרעו כשזכו בו, ולך תחפש אותם, או תדווח למשה"פ…לא נתקלתי במקרה אחד, שבו מתנדב נאלץ להחזיר את נשקו לאחר שהפסיק להתנדב.
ליאור בר און כתב:
למיטב ידיעתי, המשמר האזרחי התחיל להתמוטט כאשר ביטלו את התבחין שאפשר למתנדבים להוציא רשיון לאקדח פרטי. זאת עוד דוגמה של היחס הסכיזופרני של המדינה לאזרח שמגן עליה. כשיר לשאת נשק במדים, לא כשיר על אזרחי.
מוטי קליינמן הגיב:
אין דבר מופרך מזה. מלכתחילה היתה ההחלטה בעניין התבחין מוטעית. מתנדבים אמורים לקבל את ההכשרה והציוד הנדרש ממפקדיהם, ולצורך ביצוע תפקידם בלבד. האקדחים שימשו כאחת הדרכים לפיצוי ולפיתוי מתנדבים, והיו כאלה שנאלצו להפקידם לאחר קבלתם, בעקבות ארועי אלמ"ב בעיקר.
וחלוקת הרשיונות לנשק על ידי משרד הפנים, שלא תוכל להחזיר אחר כך עדיפה יקירי?
יגאל יאר כתב:
בואו נעמיד דברים על דיוקם. ברגע שהמתנדב היה מפסיק להתנדב, הוא היה נמחק מרשימת המתנדבים. האדם כבר לא נהיה עומד בתבחין והרישיון היה מבוטל. אם מינו מישהו (בן מיעוטים או לא – לא חשוב כלל), שמוכן להיעלם כדי להמשיך להחזיק בנשק ללא רישיון, אז הרי הוא עבריין. ועכשיו 2 שאלות:
1. למה שעבריין יעבור 3-5 שנים של התנדבות רק על מנת לקבל רישיון נשק, כשהוא יכול לקנות נשק בשוק שחור בלי בעיה כלל?
2. איזה אינטרס יש לעבריין להופיע במערכת המשטרתית ובכל מסוף מצוי כמי 'היה מחזיק נשק ברישיון ועכשיו מחזיק אותו באופן בלתי חוקי, כשמנג עומדת האופציה של "לקנות בשחור" וזה לא מופיע בשום מקום?
לחשוב שביטול תבחין מתנדב יעזור למנוע העבריינים נשק זו טיפשות חוסר האחריות החיפוש מטבע מתחת לפנס לפי מיטב מסורת הישראבלוף.