יתרה מכך. בהרבה מהעסקאות הכושלות של טייקונים ישראליים בשנים האחרונות היו מעורבים מקובלים: העסקה הכושלת שבה רכשו בן דב ובן זקן את מגדל הליפסטיק בניו יורק; רכישת חברת פרטנר ע"י בן דב; ההשקעה שבוטלה של אדוארדו אלשטיין בחברתו של נוחי דנקנר, ועוד ועוד (שפורר ושטרקמן, 2014). אם גם הייעוץ לא משהו, למה הם ממשיכים לבוא?
האנשים הללו רחוקים מלהיות טיפשים. הם לא היו משחיתים זמן וכסף לריק אם לא היה מאחוריו רווח גדול, והעילות להתנהגותם חפות, פעמים רבות, מכל גוון מיסטי ו/או דתי. הם הולכים אל המקובלים, פשוט כי כדאי להם!
למרות שמוקדם עדיין להעריך את השפעתה של פרשת המקובל, יואשיהו פינטו, על התופעה, כדאי ורווחי להסתופף בחצרותיהם של מקובלים. בכך יעסוק הפוסט הזה.
חצר המקובל כרשת חברתית
דמו את חצר המקובל לרשת חברתית – מעין "פייסבוק של בעלי עניין". מבנה הרשת שלו מרוכזת מאוד, בניגוד לרשת המבוזרת של הפייסבוק. כל הקשרים ברשת הזו מתנקזים אל המקובל ועוזריו, שמשמשים בשפת הרשתות רכזת.
בתוך הרשת מתנהל תהליך המזכיר "משחק קופסה". המשתתפים בו מפקידים ב"קופה" המרכזית ארבעה אלמנטים מרכזיים, ומושכים דרכה חלק מהיכולות הללו לפי הצורך. הקופה מאופיינת ב:
- מגוון של משתתפים בתחומי עיסוק מגוונים: בעלי הון, פקידי מדינה, אנשי עסקים, פוליטיקאים, עבריינים, ידוענים ואחרים. הוא אינו כולל רק בכירים, אלא אנשים בדרגים השונים של העולמות הללו;
- הידע העצום המוזרם למערכת מהמקורות השונים;
- בנק היכולות המגוון של המשתתפים בדרגים השונים ומהמגזרים השונים;
- הכסף שמחליף ידיים.
כניסה ל"משחק" נעשית באמצעות הגעה לחצר המקובל ופגישה עימו, במהלכה משאיר ה"משחק" בדרך כלל סכום מסוים של כסף כתרומה, על פי מעמדו ורצונו. בפגישה הוא מספר למקובל את בעייתו, מבקש ומקבל ברכה ועצה.
המקובל שלנו הגיע למעמדו, בדרך כלל כיוון שניחן בין היתר ביכולות מסוימות, כמו רוחניות יוצאת דופן, תפיסה מהירה, זיכרון טוב ואינטליגנציה גבוהה המגובות בכריזמה ובאינטואיציה מצוינת. עבורו, הידע המצטבר שהמשתתפים מפקידים בידי המקובל, מזוויות הראייה השונות שלהם, הוא עצום ורב ערך. יתרה מכך: באמצעות הצלבת המידע בין הגורמים השונים הוא יוצר ידע נוסף, שלעיתים רבות הוא חשוב אף מהידע הגולמי. לפני הגעת אורחים חשובים מכינים אנשי המקובל גם "שעורי בית". הידע המצטבר הזה מאפשר לו להרשים אורח חשוב חדש בפרטים עדכניים על חייו ועסקיו, וגם לצייד אותו בעצות מועילות לעתיד.
אם בוחר המבקר להפוך את הגעתו לחצר למנהג קבוע, אזי התמורה עבור הברכה והעצה נעשית באמצעות "טובות קטנות" שהמקובל ו/או אנשיו מבקשים, בשיטה המוכרת לנו מהסרט ה"סנדק". המקובל משמש פה מתווך רב עוצמה בין הגורמים השונים שבחצרו ויכולותיהם, כשהטובות נעשות תמיד בתיווכו, והוא גוזר מהן תמיד את ה"קופון" המתאים. ככל שהדרג של המשתתף גבוה יותר הוא יידרש לטובות רבות וגדולות יותר. פעמים רבות גם יקל עליו לספק אותם: המלצה למי מבאי החצר, תמונה משותפת, הסדרת עבודה או קידום, כסף לסיוע וכדומה. אציין, כי גם המשטרה עשתה שימוש אפקטיבי בעבר בקשרי המקובלים, למשל, לצורך קידום חקירותיה.
מטבע הדברים, המרוויח העיקרי הוא המקובל, שככל שהעוצמה שבידיו גוברת גדל זרם המזומנים שעליו הוא שולט וגדלות ההזדמנויות להעצימו. כך למשל, "תיווך" בעסקאות בין באי החצר ו"ייעוץ עסקי" מזרימים לחצר מיליונים רבים.
ב"משחק" שלנו המשתתפים אינם שווים. הם מקבלים מהמקובל יחס על פי רמת חשיבותם ותרומתם לרשת. אלה שהוא חפץ ביקרם מוזמנים לסעודות חג, לטיסות לחו"ל, להילולות, מבלים עמו שבתות וכדומה. האחרים נלחמים על הזכות להיפגש עמו. ככל שהרשת גדלה ומתרחבת, מתעצם מעמדם של אנשי המעגל הקרוב וגדלה יכולתם לבקש סיוע ולהעניקו לאחרים, בתיווך המקובל – וגם בלעדיו. גם האינטימיות בקרב הקבוצה הקרובה מתהדקת והם נעזרים האחד ברעהו. כך למשל, חולקים הרב פינטו ונוחי דנקנר אותו עורך דין, הנמנה גם הוא על באי החצר.
הילת רשת ומאיצי רשת
בנית הרכזת העוצמתית הזו אינה מעשה של מה בכך. היא עבודה קשה, סיזיפית ומפרכת ומאמץ בלתי נלאה ללקט את האנשים הנכונים לתוך החצר. לצורך כך מופעל לובי של עוזרים וחברי הרשת על אנשים שסומנו כחיוניים. אלה יוצרים קשר עם המועמדים ומשכנעים אותם להיפגש עם המקובל. המפגש מתועד ומתפרסם לאחר זמן, ואותו בכיר משמש "הילת רשת" (גורם שמושך אחרים לרשת בעצם נוכחותו בתוכה) עבור המועמדים הבאים להצטרפות. כך לדוגמה העיד הפובליציסט דן מרגלית על ניסיון כזה מצד מקורביו של הרב פינטו:
"ברבות ההפצרות וההזמנות, הלכתי לפגוש לפני כמה שנים ברב יאשיהו פינטו באשדוד. השמשים התרוצצו מסביב והרחיקו כל אדם וזכיתי לשבת מול הקדוש הוא ... גילה בקיאות בביוגרפיה שלי כדי שאתרשם מניין נודע לו... כעבור זמן קראתי בעיתון כי אני נמנה עם העולים אליו לרגל" (מרגלית, 2014)
בדומה, מספר העיתונאי מרדכי גילת כי התקשר אליו קרוב משפחה של שר לשעבר בממשלה, שהציג את עצמו כחבר טוב של הרב, והציע לו להגיע אליו לביקור:
"לצורך מה? שאלתי את המזמין, שמעולם לא שוחח איתי לפני כן, והתשובה שקיבלתי: ,להכיר את הרב. כדאי לך. לא תצטער, הוא איש נהדר... רק תגיד לי מתי... ואני מגיע ואוסף אותך... לא תצטער על הביקור הזה". (גילת, 2014)
המשתתפים במשחק מתאמצים להביא חברים שווי ערך חדשים, מפני שזה כדאי להם. כל חבר נוסף מגדיל את "הילת הרשת", את האטרקטיביות שלה עבור משתתפים פוטנציאליים נוספים, את מגוון היכולות שחבריה יכולים להיעזר בהם, בתיווך המקובל; ובמילים אחרות – את עוצמתה.
ככל שמשתתף במשחק קרוב יותר למקובל, כך גדלה העוצמה שלו בהתאמה. בעלי העוצמה הרבה ביותר ברשת הינם כמובן עוזריו הקרובים, שעושים שימוש ביכולתם לזרז או למנוע ממשתתף נגישות אליו, על מנת לצבור עוצמה אישית משלהם. זו מזכירה מאוד את העוצמה של ראשי לשכות ועוזרי בכירים. לשם המחשה, כך למשל תוארה בעיתון, "ישראל היום", חתונתו של עוזר הרב פינטו:
"ספק אם מגרש החנייה של אחד מאולמות האירועים באזור המרכז הכיל אי פעם כמות גדולה של רכבי פאר כמו באותו ערב סתווי לפני כחודשיים. מכל קצוות הארץ הגיעו פוליטיקאים, שרים, אנשי עסקים, אנשי זרועות הביטחון, אנשי בידור, ספורט ותקשורת לחתונה המפוארת. בפנים הכל היה מוקפד כיאה אירוע בסדר גודל שכזה. עשרות שולחנות מפוארים, אוכל משובח ובקבוקי אלכוהול מובחרים. בשטח הגן הוקם אוהל מיוחד כדי לא להכביד על האורחים ולהרחיק את ההמולה מהחתונה עצמה. האוהל המיוחד הוקם עבור הרב, יאשיהו פינטו, שהמשיך גם בעיצומה של שמחת עוזרו הקרוב ביותר לקבל את עשרות המבקשים להגיע אליו".
עבור רשת הקשרים האישית של אותו עוזר, משמש המקובל "מאיץ רשת". משמע, גורם שתורם באופן משמעותי להרחבתה.
ובכל זאת, לא עדיף שילכו למומחים?
ועדיין נשאלת השאלה, מדוע עדיף המקובל על המומחה?
בעולם מורכב, כמות הגורמים המשפיעים על עסקה מסוימת כה רבים עד כי אבדה היכולת להעריך על בסיס יחסי סיבה-תוצאה (איזו החלטה תביא לאלו תוצאות) או להעריך הסתברויות; ואין יכולת לחזות במדויק מה תהינה התוצאות של מקרה מסוים (נסו למשל לבדוק את תחזיות מומחי האוצר ובנק ישראל). היה זה בן גוריון שהזהיר תמיד מן המומחים. "מומחים הם תמיד לעבר. אף פעם לא לעתיד" טען, ואם המומחה אינו חושב כמוך, פשוט תחליף אותו". כך למשל, טובים המומחים להחליט, איזה עובי צינור יביא את הגז ממאגר תמר לחוף. אבל, אין להם מושג בשאלה, אם עדיף לשמור את מאגר לווייתן לשימוש מקומי בעוד 30-25 שנים וכמה לייצא אז...
בניגוד לציבור הרחב, בעלי ההון המקבלים החלטות "על סף הכאוס" מידי יום, ואמורים לסכן את כספם (ואת כספנו), מבינים זאת היטב. בעיניהם, עדיפה סביבה תומכת החלטה, המספקת ידע נרחב ואינטואיציה חריפה על ראיה מבוססת עבר של בעלי שכלה צרה ותחומי עניין מועטים, שאין להם יתרון יחסי בראיית העתיד.
מתי עדיפים המומחים? בדרך כלל לצורך כסת"ח, וזהו בעיקר תחומם של הפוליטיקאים. כאשר צריך להמר, למשל, על יצוא הגז מלוויתן (והחלטה לגבי העתיד היא תמיד הימור), הם יתנו למומחה לקבל את ההחלטה, לא כיוון שהוא יודע יותר, אלא משום שהחלטה בדרך זו תתקבל טוב יותר בציבור.
מקורות
- גילת, מ'. (17 ינואר 2014). הקשר המשחית. ישראל השבוע, 6-4.
- מרגלית, ד'. (17 ינואר 2014). הפלשתינים סרבני שלום, אבל מה זה יעשה לנו? ישראל השבוע, 3-2.
- שפורר, ש', שטרקמן, ר'. (17 ינואר 2014). תרנגולות הזהב בחצרות הרבנים. הארץ, 7.
